<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"כ</h1>
<h2>דף ל.</h2>
הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין כלומר ומשמתינן גברא דעביד עבידתא או דאזיל ממתא למתא בי"ט שני כמו שמשמתינן ביום ראשון כדגרסינן (פסחים נ"ב.) במקום שנהגו בר נתן אסיא אזיל מבירב לפומבדיתא בי"ט שני דעצרת איכא דאמרי נגדיה רב יוסף אמר ליה אביי ונשמתיה מר שמותי דהא רב ושמואל דאמרי תרויהו מנדין על שני י"ט של גליות א"ל ה"מ בשאר אינשי אבל האי צורבא מדרבנן הוא ולא ממנו אשמתיה. שמעינן מהכא דאפילו לענין איסור תחומין שהוא דרבנן עשו י"ט שני כי"ט ראשון לגמרי לנגודי לשמותי כ"ש בדבר שיש בו נדנוד עבירה דאורייתא ומינה גמרי' מי שטעה והתפלל תפלה של חול בי"ט שני שחייב לחזור ולהתפלל של י"ט ביום שני כמו שחייב לחזור ולהתפלל תפלת יום טוב ביום ראשון. ואף על גב דתפלה דרבנן וי"ט שני דרבנן ועשאוהו כי"ט ראשון לגמרי לגבי איסור תחומין הכי נמי לא שנא וכ"ש הנוטל לולב גזול או לולב שאול בי"ט שני בזמן שיכול לצאת בלולב שאינו לא גזול ולא שאול שלא יצא וצריך ליטול ולברך על לולב שהוא שלו דכיון דבי"ט הראשון כה"ג לא יצא (סוכה כ"ט:) דהוה ליה פסולא דאורייתא בי"ט שני נמי לא יצא דכיון דלגבי תחומין הב' ימים שוים ואפילו לשמותיה כ"ש לגבי גזול שהוא מן התורה ואפילו האידנא דידעי' בקבועא דירחא כיון שצריך לנהוג קדושה בב' י"ט ממנהג אבות כמו כן שוים לכל מאי דאמרינן ממנהג אבות (ביצה ד':). והא דגרסינן בפרק לולב הגזול (דף ל'.) א"ר יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שאנו אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול. ותו אמרינן התם (סוכה ל"ו:) ולרבי חנינא קשיא מתניתין לא קשיא מתניתין ביום טוב ראשון ולרבי חנינא בי"ט שני. ותו אמרינן בירושלמי (סוכה פ"ג ה"ו) כל הפסולין בי"ט ראשון כו' איכא למימר דכל הני לא אתמרן אלא לבני ארץ ישראל. א"נ לדוכתא דמטו שלוחי תשרי תדע מדקא שרו כל הפסולין לכתחלה אבל לבני בבל יום ראשון וי"ט שני שוים הם בין לכתחלה בין בדיעבד וכל הפסולים בי"ט ראשון בדיעבד הם פסולם בי"ט שני ואפילו בדיעבד כי היכי דלגבי איסור תחומין הם שוין לגמרי. וכן יש לומר דפלוגתא דרב חסדא ורבה בהאופה מי"ט לחול (פסחים מ"ו:) בדוכתא דמטו שלוחי תשרי היא. תדע מדקאמר רב חסדא לוקה דאי ס"ד דפלוגתיהו בדוכתא דלא מטו שלוחין היא דקאמר רב חסדא לוקה לא מבעיא אופה מי"ט ב' לחול שאינו לוקה דהוה ליה ספקא אלא אפילו אופה מי"ט ראשון אינו לוקה דספקא הוא ואע"פ שרוב השנים אדר ואלול אינן מעוברים אין הולכין במלקות אחר הרוב. ועוד מי"ט לחבירו היה לו לומר. וכי תימא לעולם בי"ט שני פליגי ומאי לוקה מכת מרדות מדרבנן מנדין אותו מבעי ליה דהא רב ושמואל דאמרי תרויהו (פסחים נ"ב.) מנדין אותו על ב' י"ט של גליות אלא דלוקה מדאורייתא קאמר ובדוכתא דלא עבד אלא חד יומא פליגי.
